עקידת יצחק ק״ב

1 יזכור ארבע אבות נזיקים המטרידים האדם האדם משלמותו. אשר לסלקם כונה התורה במצות הקהל

2 מקץ שבע שנים במועד וגו':

3 במסכת חגיגה דף ג' ע"א תנו רבנן מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בנציבין אמר להם מה חדוש היה היום בבית המדרש אמרו לו תלמידך אנו ומימיך אנו שותים אמר להם אעפי"כ אין בית מדרש בלא חדוש שבת של מי היתה של רבי אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה ההגדה היום אמר לו בפרשת הקהל ומה דרש בה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה הם באים להביא שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני ׃

4 כי יודע ה' דברת בני האדם אשר יצר ומצעדי עלילותם. על כן השגיח עליהם ברוב חכמתו למלאת להם חסרונותם. וזה כי הוא מבואר שהאדם מצד טבעו הוא עלול ומוכן למועדי רגל יכרע ויפול תחת ארבע אבות נזיקים מהם מוטבעים ביצירתו ומהם בענינים ההכרחיים אליו שהם המונעים הרחשיים המטרידים את האדם מהשגת שלימיותיו הראשון מה שיחוייב מהכרח היולאניתו אשר הוא צריך אל המזון לחיותו ואל הלבוש להגין עליו מקור וחום ושאר הפגעים והוא מוכרח להטרד תמיד בבקשתם ואם יום או יומים יעמוד לא יחיה והרי הוא טרדה עצומה מאד חשבה הרב המורה ז"ל לסבת חמשית בפרק ל"ד חלק א'. הב' שאפילו ימצאו אליו כל צרכיו הצריכין אל הגדול ולתמורת מה שנתך עוד יולדו בתקופות הימים טרדות ובהלות ומשנויי מצבי הככבים בתנועותיהן וחלופיהן יתחדשו על פני תבל ענינים רעים יולידו בגופות האדם הרבה חלאים פגעים ונגעים אשר אין אדם ניצול מהם יטרידו האנשים מאד ויבהלום מאד מעמוד על נפשם כמו שהאריך בזה הרבה בעל בחינת העולם. הג' המעיקים אשר מצד הזולת כגון צרות הצוררים מהאויבים המתקוממים על האדם ושולטים עליו ובקניניו כי באמת הם המגרשים אותו מהסתפח בבקשת תשוקתו כמו שזכר הרב המורה גם כן בתחלת פרק ע' ובזולתו פרק י"א חלק שני. הרביעי ירושת הדעות הכוזבות אשר יושמו בפי הלומדים מחסרון ידיעת המלמדים אם מרוע אמונותיהם ודעיתיהם אם מהשבושים אשר יפלו בלמוד המופתיי כמו שכתבנו בהקדמת זה הספר אצל כי קמו בי עדי שקר ובזולתו מהמקומות והמה אלה אשר בהשגחת השם יתעלה על זאת האומה השלימם עמהם כל ימי היותם במדבר למען הגיעה אל שלימותם בדעת אותו יתעלה כמו שהזכירם משה ארבעתם אחת לאחת בסוף פרשת והיה כי תבא כמו שיבא:

5 ולדעתי על צער הטרדות הללו והחרדה והדאגה על החסרונות המגיעות בעבורם והבקשה על העזר האלהי בכל אחד מהם כוונו המשוררים בני קרח במזמור כאיל תערוג ושפטני אלהים כי על כן חלקו אותם לארבעה חלקים מכוונים אליהם ואל מספרם אך כמו שיתבאר זה וזה מדברינו אלה כשנאמר:

6 למנצח משכיל לבני קרח תהילים מ״ב:א׳. אמר כי המזמור הזה יסדוהו אלו המשוררים לתת חוזק בלב כל משכיל לנצח אלו הארבעה מערכות המתקוממים עליו ואמר כאיל תערג וגו' המשיל תשוקת הנפש אל המושכלות העליונות המשלימות אותה אל התשוקה העצומה אשר תמצא את האיל לבקש אפיקי מים לרוות צמאונו יותר משאר הבעלי חיים לפי מה שסופר ממנו שהוא אוכל הנחשים השרפים והמים להם הצרי המיוחד לכבות שריפתם ויהי' אומרו על אפיקי מים כמו מבכה על בניה מאנה הנחם על בניה ירמיהו ל״א:ט״ו אמנם הבדיל צמאתו מעריגת האיל בעקר סבתה ואמר צמאה נפשי לאלהים כי הוא אינו צמא למים כי אם אל דבר ה' המלמדו להועיל והמדריכו לבא ולראות פני אלהים מבלי שום מעכב מאותם ארבעה מלאכי חבלה שהיה רואה אצלו והם המונעים ממנו השגת תשוקתו אשר יזכרם ויבקש עליהם בזה אחר זה. על הראשונה אמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר וגומר. ירצה שהצער הגדול העומד לכל אישי המין אשר עליו עינו נגרה ולא תדמה. הוא היותו מזאת ההרכבה הפחותה העלולה בעצמה ונצרכת היות לפניו מוכנים לחם לאכול ובגד ללבוש וכל מיניה צרכים ותולדותיהם שכלם מיני פרנסה הם ונכללים בלחם אשר הוא אוכל אשר מזה יחוייב שתהיינה השגותיו חסרות וקשות מצד טבע היולאניותו מלבד מה שצריך להטרד לבקש לו לחם יומם ולילה וכל שאר הצרכים הנכללים בתוכו ולהסתלק מההשתדלות הנפשיי שהטרדה הזאת גורמת לשיאמר אלי כל היום איה אלהיך כי לא ישאלו איה כי אם על הנעלם והנסתר ממנו ואינו מושג אצלו כלל. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו' תלים שם אמר אלה הדברים שאמרתי אזכרה ואשפכה עלי נפשי לפי שהם סבה עצומה כי אעבור במספר הסך הידוע מהכחות והחושי' אשר נתנו לפניה לשרתה ולעבוד עבודתה מפני טרדתם בבקשת אל הענינים אצטרך להניע ולרדות אותה בכבדות עצומה עד בית אלהים ולהתחכם עמהם פעמים רבים בענינים נאותים להם ופעמים מעט בענינים נאותים אל העיון כענין המון חוגג שהם משתתפים קול רנה ותודה על זה האופן בעצמו רצוני מהרנה בשפע ותודה במעט והיו דברי המנצח מחזיקים את נפשו המשכלת מזה הצער ומשיב אמריו לה. מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים וגו'. ירצה לא תצטערי נפשי ולא תתיאשי בזה כי יש כח בתפלה ובתחנה שתבקש מישועות פניו באופן שיזדמנו לך כל צרכיך מבלי שתטריד מכסת כחותיך וזממיך כל היום אליהם והוא דבר אמתי מאד וכמו שאמר מתוך שהיה לבם לשמים מלאכתם מתברכת ותורתן משתמרת ברכות ל"ה: והנה על זאת אמר משה ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם ונעלך לא בלתה מעליך לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וגומר דברים כ״ט:ה׳ ירצה שלא הוצרכו לטרוח אל המזון ואל יתר הצרכים שהכל היה מזומן להם כדי שלא יטרדו עצמם מהשכיל ודעת את ה' אלהיהם ולזה אמר מכילתא פ' בשלח לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ואחר שזכר הראשונה נעתק אל השנייה ואמר. אלהי עלי נפשי תשתוחח על כן אזכרך מארץ ירדן וגומר אמר כי עדין יש לו סבה אחרת עליה לא תוכל לשקוט לפי שג"כ מונעת ממנו השלימות וגורמת שיזכור את השם במרחוק כי לא קרוב הוא אליו זה ימים רבים כי על כן יזכרהו מארץ ירדן וחרמונים וגומר והם הענינים הנפלאים אשר ספרה תורה נעשו אל אבותינו מלפנים. אבל ידינו לא עשו מעשים הגונים. ועינינו לא ראו כפלאים הראשונים. ואי זו היא תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו. כבר כתבנו במאמר יהי רקיע מה שנתאמת מדברי חז"ל שכללות הנמצאות העליונות והתחתונות יהיו נקראים במעשה בראשית מים עליונים ומים תחתונים דרוש משם. והנה הוא ידוע כי המים התחתונים שהם היסודות הארבעה וכל הנמצאות ההוות מהם הם מתפעלים בהכנת החמרים מתנועות הגלגלים ומקבלים הצורות משפע הנבדלים שאלו ואלו הם נכללים בכלל המים העליונים כי מהם רועה אבן המציאות בכללו בהמשך הצמיחה וההויה והגדול והמזון לכל בעלי נפש גם חדוש תקופות הימים על המנהג הטבעי וגם על המנהג הנכרי כנפילת המטר הסוחף והברד ואבני אלגביש ורוח סערה מפרק הרים ציה גם חום היוצאים מהגבול הכל נמשך על התחתונים מאלו המים העליונים והמון צבאותיהם מדבוקיהם ונגודיהם ושאר כל מצביהם וממעמדם במזלות או בחלקיהם אשר כל זה ממה שיצער את האנשים מאד ומחליאם ומטרידם במיני מכאובות חדשים גם ישנים ומוליד בהם רוח עועים גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב המונעים אותם ומרחיקים עצמם משלמיותם הרחק מאד מאדם. ולזה אמר במליצה נכבדת קצרה כל זה הענין באומרו תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כי התהום התחתון והוא כלל המים התחתונים קורא אל התהוה העליון אשר הוא ג"כ כלל המים העליונים לקול צנוריו של יוצר בראשית והוא השפע ורבוי הפעולות היורדות ממעלה למטה כדי שיקבלו התחתונים מהם ארוחתם ארוחת תמיד אשר כן יסד מלכו של עולם. והנה כל משבריך וגליך ירצה כל הטרדות והבהלות הנמשכות מפעולותם עלי עברו. וכמה הפליג המליץ בבחינת העולם לספר בזה קשט דברי אמת על הסגנון הזה עצמו כשאמר. אתם אחי ראו כי נתן יי' את החצים ביד השמש ואת קשתו נתן בענן ואני עני וכואב שולחתי הנה כו' וסיים יכוונו אלי חנינותם יסובו עלי רביהם גם שנאתם גם קנאתם אני אסבול. גם על זה אמר המשורר יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי תלים מ"ב אמר כי גם זו לא תספיק לגרש האדם על כל פנים מהשתדל בחכמה ובעיון כי כאשר הוא שקט ושאנן מהתלאות ההנה שהוא דוגמת היומם שהולך ואור יצוה יי' חסדו עמו וישיג מה שבחקו להשיג באופן שגם בליל' שהוא כנוי אל שעות הרחוקות ההן עדין שירו עמי. וענין השיר הוא חקוי העיון ההוא וזכרונו עם שלא יהיה בשלמותו אמנם דבעית צלותא האי שמעתתא ולזה אמר תפלה לאל חיי והנה זאת הטרדה כללה משה באומרו לא בלו שלמותיכם ונעלך לא בלתה מעליך כי מלבד מה שכוון אל הספוק יש עוד דבר נפלא והוא שלא שלטה הבלייה וההפסד בלבושיהם ובנעלים אשר ברגליהם וזה לא היה אלא מטעם שסככם בענני כבוד מכל צדדיהם עד שלא שלטה עליהם סבה מסבות ההתכה מהחום והקור והלחות והיובש ואין צ"ל מרוחות רעות ורעמים וברקים ויתר הפגעים השמימיים שזכרנו וכ"ש שימשך זה בעצם וראשונה אל שמירת הגופים עצמם וזה הענין הוא נכון ומבואר. והנה כאשר גמר אומר בשנית נעתק אל השלישית ואמר אומרה לאל סלעי למה שכחתני למה קודר אלך בלחץ אויב אשר ילחצוה תמיד בדחקו אותו בדברי ריבות וקטטות אשר הוא צריך להסתלק ממלאכת נפשו להחלץ ולהנצל מפניו וכ"ש שיצדק זה כל ימי משול האומות עלינו אשר לחצונו בגזירות שונות ומסים וכל מיני שעבודים ואין מציל כי היא פצע וחבורה ומכה טריה המשברת העצמות ומגעת לחלל. ולזה אמר שם ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמור אלי כל היום איה אלהיך כי היא חרפה עצומה שיאמרו לי כל היום איה אלהיך אשר היה לך יבא ויושיעך בעת צרותיך ובה הם מרצחים עצמותי ומבלים הבשר והעור וזאת היתה סבה לאבד חכמת חכמינו ולהסתיר בינת נבוננו כמו שכתבנו ראשונה. והיו גם אל זאת דברי המנצח מה תשתוחחי נפשי וגומר. ירצה שלא יהיה כמו שאומרים האויבים המיאשים אותך מאת אלהיך אבל הוחילי לאלהים כי עוד תשוב אליו וישוב אליך כמו שנזכר בפרשת התשובה ושבת עד יי' אלהיך ושב יי' אלהיך את שבותך. ולזה אמר ישועות פני ואלהי כי משניהם יגמר הענין ועל זאת אמר משה במקום הנזכר ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן למלחמה ונכם ונקח את כל ארצם ונתנה לנחלה וגו'. והכוונה שלא די שלא הטרידו אותנו האויבים אבל היה צאתם אלינו לעזר ולהועיל לנו במה שלקחנו ארצם ונתנה לנחלה לראובני כי הרחבנו בה את גבולנו ונתישבנו ברחבה. אמנם אחרי זה נעתק אל הרביעית במזמור בפ"ע להיותה העקרית במכוון ויתד שהכל תלוי בו כי כל הראשונות הם מטרידות אמנם זאת היה מונעת לגמרי ואמר:

7 שפטני אלהים וריבה ריבי וגו' תלים מ"ג וזכר ג' כתות מקולקלות באמונה המפסידות את הרגיל עמהם או הנמשך אחריהם. על האחד אמר מגוי לא חסיד והוא אשר יחשבו שהוא ענין חסידות שיאמינו שאין כל בריה גדולה וקטנה יכולה להרים ידה ורגלה כי אם ע"פ מצותו המיוחדת לשעה ואינה כן אבל היא כפירה גמורה מהשכר והעונש התלויים בבחירה כמו שהוא נודע. ואמר מאיש מרמה תפלטני על אלו המודים באלהותו אומרים שהכל נמשך מאתו ושהוא יתברך סבת כל הסבות ראוי לנשאו ולפארו ולסוף אמרו שלא יתואר בידיעת דבר מאלו הנמצאות וכל שכן ממעשי האדם ולא ברצון או בלתי רצון על שום דבר מהם כי כל זה חוזר להחליש כח האלהות ולמעט אותו כמו שכתבנו אצל התוארים שער נ"ד ואין רמאות גדול מזה. ואמר איש עולה על האפקורוס והנמשכים אחריו החומסים חקו של הבורא וכופרים במציאותו ומיחסים הכל אל ההזדמן וכבר זכרנו ביטולו בחחלת השער הראשון והנכון גם כן שירמוז אל מיני ההטעאות הנופלות בחקירות מצד העיון הפלוסופי כי הם בהנחותיהם ממציאים הסבה הראשונה והוא המיוחס אל גוי לא חסיד כי בפיו ובשפתם כבדוהו ואמר שלבו רחק ומרמה על ההטעות הבאות בלמודיהם מצד הקדמות מזוייפות שיראה שקרותם אחר עיון רב ועולה על הלמודים אשר נתבאר הם רוע כוונתם אלא שהם מחזיקים אותם בכח הזרוע וביד רמה. ונתן סבת שאלת משפט זה באומרו כי אתה אלהי מעוזי למה זנחתני למה קודר אתהלך בלחץ אויב וזה כי נתתני בארצות הכותים בעלי אלו הדעות הנפסדות אשר בידיהם זמת ההקדמות ובימינם שקר המופתים ואמר למה קודר אתהלך בלחץ אויב על דרך שאמר דוד אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס שם כ"ז כאשר כתבתי בשער הראשון הנזכר ומאי תקנתיה שלח אורך ואמתך המה ינחוני כמו שאמר הורני יי' דרכך ונחני באורח מישור וגומר כי ידיעתך ולמודך אלה לבדם המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך אשר אליהם תשוקת כל שלם כמו שאמר מי יעלה אל הר יי' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא וגומר שם כ"ד. ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי. ומי יקום במקום קדשו. ירצה שעם זה יבא עד תכונת הדרושים העמוקים וישיג עניני הקרבנות הנקרבים על מזבח האלהים וסודתם כי אלו הם עניני' שמחת הנפש וגילה מצד שהם מהענינים היותר נפלאים שבחקירות. והיתה תשובת המנצח גם על זאת מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי וגומר ירצה דומי ליי' והתחוללי לו לבקש מלפניו טל ישועתך מבין האומות בעלות אלו הדעות הנפסדות כי עוד זמן מעט ישפיע עליך שפע הישרה ולמוד נכון יספיק להגיעך אל שיעור שתוכל להודות לו ולברכו באמתות וכבר היה הכתוב הזה משותף לכל אלה הארבעה ענינים ומקבל כונותיו יפה ולפי שזה יושלם בגאולה והישועה מהאויבים שזכר קודם זה אמר גם בו ישועות פני ואלהי כמוהו כי אי אפשר להשתלם כי אם על ידי שניהם כמו שזכרנו שם. ועל זאת אמר משה שם בחתימת דבריו ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את אשר תעשון דברים כ״ט:ח׳ אמר שהרי שם לפניהם דברי הברית ההיא אשר קדם לכל דברי הלמוד והמוסר אשר ערך לפניהם מדעות ומעשים אשר בם ישכילו את אשר יעשון ולא יצטרכו ללכת אחרי למודים אחרים אשר לא יועילו ולא יצילו או שישבשו ויפסידו דעות הלומדים ומעתה בהשלים להם ארבעת הדברים אין להם מעכב ומונע אל השעה ההיא.

8 והנה כדי שיהיו אלו הארבעה אבות נזיקין מסולקין מלפניהם על הדרך ההוא שהיה להם שם במדבר היתה חכמה עצומה לדעת לעות את יעיפי הדעת וההשכל עתות מיוחדות בחייהם לא ימצא בהם שום פגע ולא שום טרדה מארבע מינים אלו הכוללים כל מיני הטרדות בהם ישתדלו להשיג שלמותם כי אז יושג להם על צד היותר נאות שאפשר כמו שהיה הענין בעליית הרגלים אשר בכל רגל ורגל יתחדשו ויתחברו להם ענינים מטיבים כל אותם ד' דברם הנזכרים כלם עד שישארו מוכנים ומופנים לקבל שפע ההשכלה מבלי שום מטריד ומעכב ובהיות הדבר כן ג' פעמים בשנה יועיל מאד לכל המשך הזמן בלי ספק. אם הראשונה והיא מה שיועיל להיטיב החלק הגשמי והכחות ההיולאניות כלן דמיון הזמנת המן וכל שאר הצרכים במה שכל העולים לשם כבר עשו צידה לדרכם יעלו לשם בהזמנת כל ספוקם להם וללוי ליתום ולאלמנה ולגר ואכלו ושבעו מלבד מה שיערב מאד אל זה החלק וכל כחותיו בהזנת הענינים שם בצורות נעימות ובמראות יפיפיות מפנים חדשים או מענינים מתחדשים מלבד שיהיה זה סבה עצומה להכרתם ושיתופם בשמחות וגיל אשר זה ממה שיקשר אהבתם ואחותם באופן שיזמינו אלו לאלו כל הדברים הצריכים לחייהם אשר אין מדרכם להמצא כלם במקום אחד רק כשיסתפקו אלו מאלו על דרך המכירה והחלוף או באי זה ענין שיהי' וההרגל והמנהג יוכיחו על זה. והוא מה שסדרו המשורר במזמור.

9 שמחתי באומרים לי וגו' תלים קכ"ב שנראה שהוא מיוסד בשם עולי רגלים גם תקנוהו למביאי הבכורים. ועל השמחה והערבות המגיעים אל הנפש ההיולאניים בשחזון מראיית הבנינים הנחמדים והיפים והמסודרים בטוב התקון יאמר ירושלם הבנוייה כעיר שחברה לה יחדיו כי זאת העיר כלילת יופי משוש לכל הארץ במה שהיתה בנויה בתכלית הסדור והתקון כעיר שנתחברו יושביה יחדיו והוסכמו על ישובה ויופיה לא כעירות שנתישבו לפי ההזדמן ואחר כן הוקפו שאין בנינם עולה יפה ועל המצא שם תשוקה שנית והוא לשמוח בקבוץ גדול מאנשים רבי המספר ובעלי חכמה ועושר הנמצאים באכלוסא אמר ששם עלו שבטים שבטי יה וגומר אף גילת ורנן כאשר תרא' מעמד חכמים ומושב אלהים שופטים בארץ בחכמה ותבונה כמו שאמר ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה וגומר מלכים א ה׳:י״ד על זה אמר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד כי מלכי בית דוד נתיחדו לזה מזולתם. ואחר ביאר התועלת משיתוף האהבה וההכרה שאמרנו אמר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך לומר כי במה ששואלין ודורשין כלם את שלום העיר ההיא נמצאו כלם אוהבים כי שנים האוהבים לא' שלשתן אהובים ומזה יחוייב שיהיה שלום בחילך שלוה בארמנותיך כלומר שלום שלום לרחוק ולקרוב ואהבה וריעות והוא מה שפירש באומרו למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך. ירצה כי בבחינת המצא שם עם יי' אלה אחים ורעים ידובר ענין השלום והאחוה שהוא מדבר בה כמו שלענין הנפשיי הנמצא שם בבית יי' כמו שיבא יבוקש הטוב בה:

10 אמנם הענין השני מהמ?ומות הזמניות ופגעי שנוי התקופות. הנה הוא מבואר שהזמן אשר הם עולים היה היותר שוה והיותר בטוח מאלו המקרים הזרים והנכרים לפי שבניסן ותשרי הם התקופות שהשמש בעגולת השווי וגם בשבועות הוא מעט הנטייה אל הקיץ אשר לסבה זו יהיו נכונים ובלתי טרודים במחלות ומכאובים ויתר הנזקים גם יהיה הזמן נכון לקבל ההנאה מהענינים הנזכרים.

11 אמנם משהשלישית והוא ההתקוממות השונאים והאויבים הנה אז יהיו בטוחים מפאת ההשגחה יותר מזמן אחר זולתו כמו נאמר שמות ל״ד:כ״ד כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלהיך שלש פעמים בשנה:

12 ובמדרש חזית שיר השירים ז׳:ב׳ מה יפו פעמיך בנעלי' וגו' שיר השירים ז׳:ב׳ אמר רבי ברכיה כך דרשו שני הרי העולם רבי אלעזר ורבי יהושע מה יפיך פעמיך שהיו נועלין בעד כל חצרות. מעשה באחד ששכר לנעול דלתי ביתו ועלה לפעמי רגלים ובא ונמצא נחש כרוך וקשור בטבעות דלתותיו. ושוב מעשה באחד ששכח ולא הכניע תרנגולותיו לתוך ביתו ועלה לפפמי רגלים ובא ומצא חתולות מקורעות לפניהם. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חטים לתוך ביתו ועלה לרגל וכשבא מצא אריות מקיפין לחטים. אמר רבי פנחס מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון והיו להם שני שכנים רעים מאומות עכ"ום והויין אמרין אימתי אלין יהודאין סלקין למיצלי לירושלם ואנן עלין ומקפחין בתיהון ומחרבין להון. מטא זמן. וסליקו זמן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים כדמותן והיו נכנסין ויוצאין בתוך בתיהם. ומדאייתן מירושלם מישתען מן מה דאייתן עמהון לכל מגוריהון אמרון לון אך הויתון אמרין להון בירושלם אימתי סלקתון ביום פלאן ואימתי אתיתון ביום פלאן אמרין בריך אלההון דיהודאי דלא שביק יתהון אינון גבריא סבירין אימתי יסקין אלין יהודאי למיצלי לירושלם דאילין עלין ומקפחין לבתיהון ומחריבין להון וזמן להון אלההון מלאכין כדמותהון דהוו נפקין ועיילין בגו בתיהן והגין עליהון דאתרחיצו ביה לקיים מה שנאמר מה יפו פעמיך וגו':

13 הנה שנסתלק מהם אז בייחוד המטריד כג' שהוא מצד ממשלת האויבי' וטרדתם. ועל סלוק המטריד הרביעי והוא למוד הדעות המשובשות או האמונות המקולקלות וכו' כמו שאמרנו. הנה באמת העליה לשם מועילה בזה תועלות מפורסמות בכל כתותיהם יותר מכל התועלות שנזכרו מצד שהבאים שם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו המה יביטו יראו שם סדר העבודות על ידי כהני ה' המקודשים המלמדים תורה ומצות בישראל מצורף אל מעשה הנסים התמידיים לשם באומרו עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו' אבות פ"ה וזולת ממה שנזכרו שם הרבה אשר הענינים הנפלאים ההמה יסירו כל שבוש דעת והפסד אמונה אשר בלב כל חסר לב וקיימו ויחזיקו הדעות השלמות והאמונות האמתיות בלבות החכמים. כי זהו מה שרמזו יחזקאל באומרו על זה הענין עצמו. ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבא ובדרכו יצא. ובבוא עם הארץ בחגים ובמועדים וגו' לא יצא דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא יחזקאל מ״ד:א׳. ועם היות שפשוטן של מקראות אלו בא ללמד על האופן אשר יתנהגו לשם בתת כבוד והדר אל הבית הגדול והקדוש ההוא כי לזה יאות שהעם הבאים בשערים ההמה יעשו שם קפנדריא של הדור והוא שהנכנסים דרך שער צפון יצאו דרך שער נגב בהפך כדי שירבו העם היוצאים והנכנסים בכל הפאות ויתפרסם כי אל המקום ההוא ידרשו השם כלם מה שלא יהיה כן אם נתן רשות שיצאו ויבאו בשער א'. וכן אמר מגילה כ"ט. רבי חלבו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מצוה לעשות קפנדריא שנא' ובבוא עם הארץ בחגים ובמועדים וגו'. אמנם התיר לנשיא מחומרת ענין זה כי חלק לו הש"ית מכבודו אלא אם היה הנשיא בתוכם כי אז בבואם יבא בצאתם יצאו יחד דרך הקפנדריא כנזכר כי גם לו יהיה כבוד על דרך ברב עם הדרת מלך משלי י״ד:כ״ח האמנה כי כשכוון שם או בבית הכנסת לעשות כך כדי לקצר את הדרך הוא אסור כי לא לכבוד הוא לו כי אם בזיון וגם שנינו שם בפרק הרואה ברכות ס"ב: לא יכנם אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו וכו' ולא יעשנה קפנדריא ואמר מאי קפנדריא כמאן דאמר אדמקיפנא אהדר ואעול בהא. אבל אם נכנס להתפלל לא לכוונה אחרת ואח"כ נתחדש לו צורך ללכת אל מקו' קרוב אל הפתח הנכח אשר נכנס בו אז מותר לצאת בו ולקצר את הדרך והיינו דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשות קפנדריא מותר לעשות קפנדריא. והרי יש בדבר הזה שלשה דיני'. מצוה. אסור. מותר. והכל בתורת טעמא:

14 והנה אע"פ שכל זה נכון ודרך ארץ הנה מכל מקום לא ימנע מלרמוז עוד אל הענין השכלי אשר אמרנו מדברי הלמודים וזה כי יציאת הנשיא בדרך אשר בא בו הוא רמז גדול כי דרך הנשיא והגבר הוקם על המושכלות שיתקיימו לו שם הדעות והאמונו' הנכונות אשר קנה עד הנה לא שיתחדשו לו שם כמו שאמר חגיגה י"ד: בנכנסים לפרדס רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. והוא יציאת נשיא אלהים בדרך אשר בא בו באמת אמנם אנשי עם הארץ לא יצאו בדרך ההוא אשר באו כי אם במקביל לו לפי ששם יתחדשו להם דעות הפכיות ואמונות חדשות אשר לא שערום ראשונה ולזה נדחו ויצאו וזה ענין נכבד מאד.

15 מלבד מה שיתקיימו בידם הפנות התוריות באמונה האלהית מצד הרגלים עצמם שיתפרסם ענינם יותר בעלותם שם לאותו פומבי המופלא ויגיעו כלם להודות האלהות והאדנות לו ית' מארבע פנים. כי הנה בחג המצות תתבאר להם הממשלה הגבוריית אשר בחזקת היד הוא מולך על עליוני' ותחתוני' כמו שנתברר בכל היד החזקה ובכל המורא הגדול אשר עשה משה לפרעה ולכל מצרים והוא אשר עליה אמר המשורר תהילים צ״ג:א׳ יי' מלך גאות לבש לבש יי' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט שיאות לו השם. המלכות מצד כי הנה יי' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו. ובחג השבועות תתבאר ותתפרסם להם ממשלה שנייה והיא הטבעית המתיחסת לאנשים השלמים מצד שלמותם והוא שמתן התורה בכלל יושר דרכיה ומצותיה יפרסם כי צדיק וישר יי' אין בלתו מנהיג ומסדר ומצד שיסכימו טבעי הנמצאות כלם אל הנהגתו זאת יראה כי הוא מנהיג ומצוה בעולמות שברא ואין שלימות טבעי גדול מזה ועליו אמר המשורר אף תכון תבל בל תמוט שם. ובחג הסוכות אשר הוא עולה לשנים תתבאר להם ממשלה השלישית גם כן אשר תתחלק לשנים אם אל קדימת כסא המלכות מצד עצמו ואם אל קדימת ממשלתו ושבתו עליו שעליהם אמר המשורר נכון כסאך מאז מעולם אתה שם הרי שתיהן. והנה בישיבת הסוכה וכוונתה על דרך שאמרו סוכה ב'. צא מדירת קבע ושב בדירת עראי ומיעוט הפרים אשר בשבעת ימי החג יתבא' להם פחיתות זה העולם אשר הוא עולם של עראי וחיוב מיעוט עסקיו השפלים כמו שנתבאר היטב בפרשת סוכה שער ס"ז פרק ז' ותתקיים אצלם מציאות העולם העליון הרוחני המוצלח אשר הוא קודם במעלה בלתי נערכת והעול' העליון ההוא הוא ראשית ממלכתו יתעלה על הנמצאים ואליו תיוחס מלכותו ראשונה וזה המין מהמלוכה חוייב כל אדם להמליכו להמנות מכלל ממליכיו ואליו כיון המשורר באומרו נכון כסאך מאז תלים צ"ב כמו שאמרנו. אמנם שמיני עצרת שהוא יום אחד גם הוא מיוחד בקרבנותיו פר אחד איל אחד כבש אחד ירמוז לקבלת עול מלכותו מצד יחוסו הקדמון כי ענין קדמותו אינו רק שהוא האחד הפשוט בהחלט מכל הצדדי' אשר על הכת הזה נאמר בסוף התלאות ביום ההוא יהיה יי' האחד הפשוט בהחלט זכריה י״ד:ט׳ והוא מה שאמר מעולם אתה כנזכר. והנה כנגד ארבעתם חזר ואמר מקולו' מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום יי' שם אמנם על הכל הכל חתם ואמר עדותיך נאמנו מאד וגו' לאורך ימים ירצה כי עדות נאמנה יש לו יתע' על כלן אי אפשר להכחישם אמנם לביתו נאוה קדושת ידיעות אלו ופרסומם וקיומם בבוא כל ישראל לראות לפניו שלש פעמים בשנה כי בכל מה שיראו וישמעו וילמדו שם כאשר אמרנו יתקיימו בידם בלי שום ספק ולזה היה מבקש שיותמד כן לאורך ימים. והוא עצמו מה שאמרו המשורר באומרו למען בית יי' אלהינו אבקשה טוב לך תהלים שם קכ"ב כמו שאמרנו. והנה לזה ראה הרועה הנאמן באהבתו ובחמלתו לעם מרעיתו כדי יי' הטובה עליו ועליהם בסוף ימיו ועניניו עמהם לשום לפניהם ההישרה זו משלם. וזה אחרי הודיעם שכבר מלאו ימיו בהיותו בן מאה ועשרי' שנה ולא נשאר בו כח לפי המנהג הטבעי כשאר האנשים לצאת ולבא כי כלב עודו בן חמש ושמונים שנה אמר כמפליג ככחי אז וככחי עתה יושע י"ד ואם לסמוך על הנס שעליו נאמר ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה אי אפשר כי הוא האומר אליו לא תעבור את הירדן אשר לזה היה הפירוד מהם הזה הכרחי וכבר החזיק לבם ואמץ אותם על היות האל יתעלה עמהם ובא בצבאותם לעשות מלחמותם כמו שהיה בימיו וגם את יהושע צוה וזרז בפניהם על אודותם. ואחרי מוסרו ספר התורה האלהית אשר בידו אל יד הכהנים בני לוי נושאי ארון ברית יי' ואת כל זקני ישראל היתה תחלת דברי פי צוואתו אליהם על הענין הנכבד הלזה אשר עמדנו עליו כמו שנאמר ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני יי' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יי' אלהיכ' ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יי' אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן וגו'. כוון בחכמת בוראו כי לשמיעתם את דברי התורה מפי המלך באותו פומבי הנפלא יכוון זמן מיוחד שבו יושלמו כל הענינים מהארבעה הצדדים הנזכרים על צד היותר שלם שאפשר. ולזה בחר מכל השנים שנת השמטה ומכל המועדים את חג הסוכות ומכל ביאותיהם לשם בחר אותה שבה יבאו כל ישראל כמעט לראות את פני יי'. וזה כי בהיות שנת שמטה כבר נסתלק המטריד הראשון מבקשת הצרכים המחוייבות לפי טבעם באופן יותר חזק מכל שאר השנים כי בשנה ההיא הם פנויים מכל עסקיהם אשר הם מתעסקים בעבודת האדמה וכלם שובתים מחרישה זריעה וקצירה וכל מלאכת עבודה ומזונות מוכנים לפניהם ומתברכות להם בברכת השם יתעלה כמו שאמר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף וגו' וצויתי את ברכתי להם ועשת את התבואה לשלש השנים ויקרא כ״ה:כ״א וזה דבר מבואר מאד. והנה בהיות המיוחד מכל המועדים חג הסוכות כבר נסתלק המטריד השני שהוא הנזק הנמשך מבלתי שווי תקופות הימים בענין יותר נאות משאר המועדים אף מחדש האביב לפי שאין השווי הבא על החורף שוה בענינו על השווי הבא אל הקיץ לפי שבשווי הראשון עדיין יד הקור תקפה ומי הנהרות והנחלים גוברין ועולין מהפשרת השלגים ומהמסת הקרחים ואין האנשים ניצולין מצערם והיזקם כמו שהם בטוחים מכל זה בשווי השני ולזה נקרא החדש הזה חדש זיו שמצד השואתו זאת עם שאר הענינים הנלוים זיוו הולך ואור על המעשים הנעשים בו יותר מזולתו. והנה בהיות הזמן ההוא מיוחד לבא שם כל ישראל או יותר מרובם לסבת השביתה הנזכרת יהיה הבטחון יותר עצום משלוח האויבים עליהם ועל ארצם באופן שיגיע להם שום צער ונזק כי ברבות העם המתעסקים במצוה ירבה כח ההשגחה אפילו על הדברים המתרגשים לבא בעודם בבתיהם כמו מגנבים ומשמירות גרועות כמו שכתבנו ראשונה ואפשר שהענינים ההם בעלייתם זו אשר במועד שנת השמטה נאמרו שאז ההשגחה מופלגת בהם. אמנם על הענין הרביעי והוא הלמוד היותר נכון והיותר מספיק להוציאם משבוש הדעות ומההמונות הנפסדות על צד היותר שלם שאפשר הוא מה שאמר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם כי היא מה שתסיר כל דעת משובש וכל אמונה נפסדת וגם הגיעו למודיה על הדרך היותר נאות שאפשר כמו שאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום משלי ג׳:י״ז וממה שיחזיק כח הלימוד הזה וירבה תועלת ההוא היות הקורא מלך ישראל ביופיו עולה על בימה גדולה שהיו עושין אל הקריאה הזאת כי כל העם ישמעו וייראו יותר ממה שישמעו מפי קורא אחר והוא מבואר. ולפי שנשלם ענינה מכל הפנים הקודמים הקפיד על שיהיו הנמצאים כלם בכללם ופרטם תכלית ההקפדה ואמר הקהל את העם האנשים והטף וגרך אשר בשערך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יי' אלהיכם וגו' ובניהם אשר לא ידעו וגו'. והנראה לפי הפשט כי אומרו למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יי' וגו' חוזר אל הגרים אשר זכר בסוף ואל האנשים והנשים כי הגרים אין להם רק השמיעה והאנשים ילמדו את דברי התורה לעשות אותה ולקיים את כל מצותיה בין שיש בה קום ועשה ובין שאין בה קום ועשה. והנשים תשמענה לירוא את יי' ולהמנע מעשות כל מצות לא תעשה שישנן בשמירתן כמו האנשים ולזה אמר בהנה ויראו את יי' אלהיכם ושמרו לעשות כי השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. ועל הטף אמר ובניכם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יי' בבואם בימים שתחול עליהם חובת שמירת המצות וקיומם וכבר תקל משא האבות וטרחם המוטל עליהם להביאם בעול מלכות שמים במה שקדם להם מההרגל בקטנותם לבא שמה.

16 והוא לדעתי המרגלית שזכר רבי יהושע בזה הענין במאמר שזכרנו ראשונה שאמר מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. וזה כי לפי שכבר אפשר לפרש מאמר ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו וגומר על הדורות הבאים כמו שאמר עליהם ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה וא"כ לא ימצא שום טעם לבא הטף לשם ורבי אלעזר בן עזריה פירשו שהוא יהיה טעם ביאת הטף שמה כי בבואם לשמוע בזמן ההוא הנכבד מפי מלך ישראל ובזמן המוכן מכל הצדדים כנזכר וממה שיראו מקבלת הכל את דברי התורה בסבר פנים יפות יתרשם בהם רושם חזק ליראה את ה' בבוא זמן חיובם אשר בזה יקבלו האבות המחוייבים להביאם אל זאת היראה תועלת גדול בקלות הטורח כמו שאמרנו. והוא מה שרצהו באומרו להביא שכר למביאיהם לזה אמר רבי יהושע שהיא מרגלית טובה ויקרה ומתרעם עליהם שבקשו לאבדה ממנו כמשפט לאוהבי החכמה המכבדים ומיקרים אותה. ותמהני מהרב רבינו משה בר נחמן זכרו לברכה שפירש המקרא הזה על זה הדרך עצמו ואמר שמדרש זה הוה תיובתיה וכמו שאמרנו לא היא אלא היינו סיעתיה ופירושה בלי ספק וכבר נתבאר המאמר לפי הכוונה ועלה ממנו מה שכווננו משלמות זה הלימוד הנפלא אשר רצהו יתעלה שיעשה באותו זמן אשר כל המונעים והמעכבים היו מוסרים ורחוקים מכללם הסרה חזקה ולא עוד אלא שבאו עוזרים וסומכים חזקים תחתיהם עד שהיה הלמוד אשר באופן ההוא מועיל ומהנה משנת השמטה ההיא לכל שנות השבוע כמו שיועילו הלמודים שאמרנו מעליית הרגלים לכל שאר ימות השנה. ולא ראה שיעשה כן בכל שנה ושנה אם כדי שלא להטריח את העם ואם כדי שאם יהיה הדבר בתמידות לא יעשה רושם חזק באותו השיעור שיעשנו כאשר יהיה פעם בשבוע ועל דרך שאמר הקר רגלך מבית רעך וגו' משלי כ״ה:י״ז וכבר תמצא בזה בחינה אחרת להיות הלמוד אז היותר מועיל שאפשר מיוסדת על מה שאמר החכם וזכור את בוראך וגו' עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגו' קהלת י״ב:ו׳. על אותה כוונה נכבדת שכתבנו בו בפרשת החג שער ס"ז דרוש משם. והנה על חוזק הכוסף הנרמז באומרו עד אשר לא ירתק חבל הכסף היתה מצות הקריאה מקץ שבע שנים כי הדבר הבא כן מזמן רחוק לזמן רחוק הוא נכסף יותר והאנשים ידרשוהו בתשוקה עצומה כאשר אמרנו. ובהיות שנת השמטה כבר תהיה גלת הזהב על מכונו כי עסקם של בני אדם אינו רק לדלות מים חיים היקרים מזהב ומפז רב מהברכה העליונה האלהית כי אין להם עסק בעבודת האדמה כלל וכאשר יהיה בחג הסכות מוצאי ראש השנה ויום הכפורים שכבר הושלמו עם יוצרם וכחותיהם ותאוותיהם כלם הוכנו לעבודתו הנה יהיה כלי הדלייה על שלמותו כי הכלים היותר ראויים והיותר קרובים אליו להגעת שלמותו הם כחות הנפש ורעיונותיו וכל כחותיה ובהפסדם נשבר כד על המבוע ובקיומם ודאי יתקיים. ובהיות הענין בבא כל ישראל לראות את פני ה' הנה כבר יהיו דבקים עמו והגלגל אשר בידו והוא הגלגל ממערכות השמימות אשר הם מרכבו ומשרתיו עושי רצונו הנה הוא ודאי לא ירוצהו אל ירכתי בור אבל יעלה מזלם מעלה מעלה כדרכו או שלא כדרכו וכמו שאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים דברים ל״ג:כ״ו וכמו שאמרו צא מאצטגנינות שלך כו' שבת קנ"ו. והנה אין ספק כי בכל ענין וענין כשיתחברו הסבות הנכונות והענינים העוזרים יצא הדבר אל תכלית השלמות כמו שיהיה זה בהתחבר אלו ההשפקות עם הנזכר ראשונה ויהיה הנוסף על הטוב טוב מאד ועל כל זה יצדק מאד מה שאמרו חז"ל מה יפו פעמיך בנעלים וגו' כמה יפים רגליהן של ישראל שנועלים בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שהוא תחלה לגרים כי זה עקר גדול שתמשך האומה אחר אביהם זה אשר העיר ממזרח צדקת מעשיו התנועה המערביית לבא לראות את פני ה' והתנועה לשם רומזת אליה כמו שאמר הנה זה עומד אחר כתלנו שה"ש ג' זה כותל מערבי של בית המקדש מדרש חזית שיר ב' וכמו שהסכימו כלם שכינה במערב כאשר כתבנו כל זה יפה בפרשת ויגש שער ל"א וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה השער: